<h1>סמ"ג לאוין סימנים ע'—ע"ה</h1>
<h2>דף ל.</h2>
כתב רב אלפס (ביצה ו' א') קיימא לן דיום טוב צריך עירובי תחומין ואין צריך עירובי הוצאה, אבל יום הכיפורים צריך עירובי חצירות ושתופי מבואות כשבת, דתניא בעירובין אמרו להם ב"ה לבית שמאי אי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכיפורים אף על פי שאסור לאכול, כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, וכן הלכה.
<h2>דף לח.</h2>
יום טוב שחל להיות בערב שבת אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שהוא אוכל למחר בשבת, ואיסור זה מדברי סופרים הוא כדי שלא יבא לבשל מיום טוב לחול שק"ו הוא לשבת אינו מבשל לחול לא כל שכן, לפיכך אם עשה תבשיל מערב יום טוב שהוא סומך עליו ואופה מיום טוב לשבת הרי זה מותר, ותבשיל זה שסומך עליו הוא הנקרא עירובי תבשילין, זו דברי רבי' משה (יו"ט פ"ו הל' א'), אבל כל רבותינו שבצרפת (תד"ה משום) שוים דאף ע"ג דהכנה מן התורה לרבה אפילו מיום טוב לשבת וכוותיה קי"ל אף ע"פ כן מועיל עירובי תבשיל[ין], דרבה לטעמיה דאמר בפרק אלו עוברין (פסחים מ"ו ב') גבי אופה מיום טוב לחול דליכא איסורא דאורייתא הואיל ואי מיקלעי ליה אורחין חזי ליה ומיתוקמא שם מילתא דרבה כר' אל[י]עזר ופוסק שם כמותו, ואיסור הכנה דאורייתא משכחת לה כגון סמוך לחשיכה שאין שהות לאורחין לאוכלו מבעוד יום (שם תד"ה רבה), עוד לשון אחר פי' רבינו יצחק בר' אשר (בתו' עירובין שם) כי בזה תלוי איסור הכנה כשהוא מכין דבר שאינו ראוי היום ליהנות בו כגון קניית שביתה שהוא צורך מחר וכגון ביצה שנגמרה היום שלידתה למחר, ומה שאומר שם (ביצה ט"ו ב') רב אשי הטעם כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת ק"ו מיום טוב לחול, על טעם העירוב עומד שלכך נתקן שיאמרו שאפילו מיום טוב לשבת אין אופין אלא אם כן התחיל קודם יום טוב שאין אלא כגומר ביום טוב ק"ו שאין אופין מיום טוב לחול וכן פירש שם רש"י (ד"ה האופה).
<h2>דף מ.</h2>
ודין גוי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב י"ט שני אסורין בכדי שיעשו כדברי הלכות גדולות דרב יהודאי גאון (דף ל"ו א' וע"ש ובהערת המהדיר) ובהלכות שבת (דף כ' א') הארכתי בדבר זה. וגרסינן בפרק בכל מערבין ההוא לפתא דאתא למחוזא חזי רבא דכמישא והתיר לקנות ממנה שודאי נעקרה מאתמול מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כל שכן האי דאדעתא דגוים אתי, כיון דחזא דמפשן ומייתי אסר להו.
<h2>דף פ.</h2>
המניח עירובי תבשילין כדי שיסמוך עליהם הוא ואחרים צריך לזכות להן כדרך שמזכה בעירובי שבת, וכל שזוכה בעירובי שבת זוכה בעירובי תבשילין וכל שאינו זוכה בעירובי שבת (באותו עירוב) אינו זוכה בזה (רמב"ם יו"ט פ"ו הל' ו'). ואין צריך להודיע לאלו שזכה להם מערב יום טוב, דהא שמואל מערב אכולה נהרדעא (ביצה ט"ז ב' ע"ש), אבל הן צריכין [לידע] ביום טוב שכבר זיכה להן ככר אחד ועירב להם ואחר כך יסמכו עליו ויאפו ויבשלו עליו אף על פי שלא ידעו אלא ביום טוב הרי אלו מותרין (ע"פ הל' ז' שם), דמכריז רבי יעקב בר אידי (שם) מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך על שלנו עד תחום שבת.
<h2>דף פב:</h2>
אף על פי שעירובי תחומין בעינן שתי סעודות לכל אחד, ובעירובי חצירות פת שלימה (שם פ' ב'), ובשיתופי מבואות כגרוגרת לכל אחד ואחד (עירובין שם), בעירובי תבשיל הקלו, שיעורו בכזית בין לאחד בין למאה (ביצה ט"ז ב'), ואף בסופו הואיל וצורך אכילה הוא צריך שיעור זה כדמסקינן התם מה שאין כן בשאר עירובין ששיעוריהן בכל שהו (עירובין פ' ב' ל"ה א'). ותנן (ביצה ט"ו ב') אכלו או שאבד לא יבשל עליו לכתחילה, אמר אביי (י"ז ב') נקיטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו או שאבד הרי זה גומר.
